מפעלי הנצחה
למעלה מיובל שנים חלפו מאז הסתלקותו של הצדיק רבי אריה לוין לשמי רום. ככל שחולף הזמן, יותר אנשים נחשפים לאישיות הנדירה בעלת העוצמה השקטה 'רבי אריה לוין'. 'מרכז מורשת הרב אריה לוין' הוציא לאור בשנים אחרונות פרסומים רבים המיועדים לבני נוער ומבוגרים, בעברית ובאנגלית, המלמדים על האיש הגדול ופעלו. פרסומים אלו עוסקים במגוון תחומים, חינוך, סובלנות, שלום בית ועוד.
כתב העיתונאי רפאל בשן:
ר' אריה לוין – הררי אגדות רקומים סביב לו. מלאה הארץ חסידיו ומעריציו, ומוקיריו, ושוחרי מוצא פיו, ומבט עיניו, ולחיצת ידו.
צא ודבר אל כל יושב בית-כלא מנדטורי, לך קח דברים עם אסירי לטרון: "ר' אריה? יגידו בדחילו. "באש ובמים אנחנו מוכנים ומזומנים לילך בשבילו! לקרוע את ים-סוף? – בבקשה! להעביר הר גריזים אל עיבל – לו רק יצווה! להשחיל גמל בקופה של מחט, להקיף את העולם? – הוא רק צריך לומר מלה!"
והמעריצים, והמשבחים, והמוקירים, רובם ככולם, אנשים מפוכחים, נבונים, שנונים, תקיפים, תופסי עמדות-מפתח – ואתה, רק תזכיר את שמו, מיד הם מרכינים ראשם קצת ואומרים ביראת-כבוד ורתת:
"ר' אריה? מה אתה יודע? הלא זה צדיק וחסיד, ועניו, ואוהב ישראל, וטוב ותמים וישר, ומקריב נפשו בעבור הקטן באלפי יהודה – מה אתה יודע, מה? הרי הוא ה"למד-ווניק" האחרון של המאה העשרים".
והאיש ר' אריה, המתקרא "אבי האסירים", הוא יהודי ירושלמי, חלוש, קשיש, מדבר כמלחש, לא תואר לו, ולא משרה, לא ספרים עבי-כרס פירסם ובמועצות לא ישב – לבד מזה הוא "משגיח רוחני" בישיבת "עץ-חיים" בשכר מאה לירות לחודש, ויש לו בעליית-גג של דירתו ישיבה קטנטונת משלו – עם גרעון של מאתים לירות לחודש. הנה זהו וכזהו ר' אריה, ואנו עלינו אליו – ירושלימה עיה"ק תובב"א, כמו שאמרו אינשי: "עליה לצורך עליה".
סיפורים קטנים על אדם גדול
כוס של דמעות
קשת יום ומרת נפש סרה לביתו ובקשה בפיה:
– הרשיני לישב בביתך ולבכות בפניך.
– לישב, בבקשה, לבכות – אף זאת, אך לא לפני, אלא לפני הקדוש ברוך הוא, השומע קול בכיות ומאזין לשוועת בני ישראל.
ישבה אותה אשה מולו וגעתה בבכי, וללא הפוגה, ותוך כדי כך שחה לו צרותיה, ועל בעלה, שחולה אנוש היא.
– אל נא תבכי, הקדוש ברוך הוא יחוס וירפא.
ימים שלאחר מכן, שוב סרה לביתו וסיפרה לו כי בעלה נסתלק לבית עולמו, ומיררה בבכי.
נחמה ר' אריה ועודדה בדברים המתקבלים על הלב.
'אקבל נחמתך' – אמרה – 'ובלבד שתשיבני מה עלה בגורלן של אלפי דמעותיי, בהן הרטבתי את ספר ה'תהילים' שבידי, עת בכיתי לפני ריבונו של עולם בימי מחלת בעלי המנוח'.
החזיר לה ר' אריה: 'לאחר מאה ועשרים שנה, כשתגיעי לפני בית דין של מעלה, תיווכחי לדעת כמה גזרות קשות על ישראל בוטלו בגין אותן דמעות טהורות שזלגו עיניך. אין דמעה אובדת, והקדוש ברוך הואר סופר ומונה הדמעות ושומרן בבית גנזיו…'
ושוב פרצה אותה אשה בבכי, אולם הפעם בדמעות של שמחה…
לימים, סרה אותה אלמנה לפתחו ואמרה:
– רבי, אמור לי שוב אותן מילים יפות: מה עלה בגורל דמעותיי?…
שלום בית
אחד מתלמידיו של ר' אריה, שעמד לשאת אשה, שאלו: 'כיצד עלי לנהוג ברעייתי ?' התפלא ר' אריה על עצם השאלה והשיבו: '…ומה השאלה ? – והרי היא כגופך, נהג בה כפי שנוהג אתה בעצמך…'
ואמנם כשחשה רעייתו הרבנית צפורה חנה ע"ה מיחושים בגופה, נלווה אליה ר' אריה לד"ר נחום קוק ואמר לרופא: 'רגלה של אשתי כואבת לנו…'
אירע פעם שבמשך חודשים רבים השקיע ר' אריה מאמצים להשכין שלום בין איש לאשתו. הבעל, שהיה מאושר, כפה על ר' אריה מתנה של חמישים לירות. הלך הרב וקנה בעד הסכום שקיבל תשורה יפה לאשתו של זה, ומסר אותה לאשה בשם בעלה – 'כדי לחזק את שלום הבית' כדבריו…
אהבת הבריות
רבי אריה היה המנהל הרוחני של תלמוד תורה 'עץ חיים', בעת שהיו הילדים הרבים נכנסים ל'חדר', היה ר' אריה ממתין ליד פתח ה'חדר' או ליד אדן החלון ומתבונן בכל אחד מהם בעת כניסתם, והיו התלמידים תמהים על כך.
יום אחד שאלו בנו: 'אבא, מדוע הנך נוהג להמתין לתלמידים בפתח הדלת ומסתכל בכל אחד מהם?' השיבו אביו: 'אדרבה, עמוד אף אתה לידי והתבונן בתלמידים, מה אתה רואה ובמה אתה מבחין?' השיבו בנו: 'אכן מעניין לראותם נכנסים ולבדוק מה מידת חשקם ללמוד. רואה אנכי כיצד זה דוחק בזה ומנסה להקדימו בכניסתו, ואחר בכלל ניכר בו שאינו נכנס בלבב שלם, כי לבו למשחקים'.
השיבו אביו: 'ואילו אני, מתבונן בדברים אחרים. בילד זה שמכנסיו קרועות, בחברו שנעליו מרופטות, בשלישי שכנראה רעב הוא… והכיצד ילמד…?'
אבי האסירים
בעת נסיעותיו לכלא לטרון לפקוד את האסירים, נוהג היה לקרוא פרקי תהילים לשלומם של אסירי מלכות.
פעם התרגש ר' אריה בתפילתו, והחל בוכה כתינוק.
שאלו הנהג: 'אמור לי, האם קרוב לך בכלא?' השיבו: 'כן'. הוסיף ושאלו הנהג: 'רואה אנכי שנרגש אתה, שמא בנך הוא האסיר?', השיבו הרב: 'לא בן אחד לי שם, אלא בנים הרבה…'
סיפור לשבת
בערבי שבתות נוהג היה ר' אריה להקדים לכתו לבית הכנסת, כדי שיהא סיפק בידו לעבור על פני החנויות ולזרז את החנוונים לנעול את חנויותיהם לפני כניסת השבת.
באחד מערבי השבתות, בימי הקיץ הלוהטים, ראה הרב כי ליד חנות לממכר גלידה, מזדנב תור ארוך של אנשים, ובעל החנות הטרוד במלאכתו, אינו מתכונן כלל לנעול את חנותו.
עמד ר' אריה, חכך בדעתו ודן בנפשו: ' אילו אני בעל החנות ובחנותי קונים כה רבים, כלום הייתי עומד בניסיון?' מאידך חשב הרב, 'השבת קרובה ויש לזרז האיש לסיים מלאכתו'.
נכנס הרב לחנות, הניח את כובע השטריימל שלו על הכיסא והתיישב בניחותא ליד השולחן. הבחין בו בעל החנות, הסתכל מופתע ונגש אליו. פנה ר' אריה לבעל החנות ואמר לו: 'מה אומר לך ? עומד הנך בפני ניסיון גדול, אולם שבת זו שבת'. ולא יסף. קם מכיסאו, חבש את השטריימל לראשו ויצא מהחנות. לאחר שהתרחק קמעא, פנה לאחוריו, וראה שהתור מתפזר והאנשים מסתלקים והולכים לדרכם, ובעל החנות מגיף את התריסים ונועל את חנותו.
למים, פגשו בעל החנות ואמר לו: 'דבריך המעטים, המה שחדרו לעמקי לבי. מתוך דבריך הכרתי שחש אתה את המתרחש בנפשי, אלא שכואב אתה את כאבה של השבת, ואמרתי בלבי: יהודי שכמותך אין לצערו – ועמדתי בניסיון'. השיבו ר' אריה: 'גדול אתה ממני. לו הייתי במצבך מי יודע אם הייתי עומד בניסיון – אשריך…'
(באדיבות איש צדיק היה)
לקריאה נוספת:
- שמחה רז, איש צדיק היה, הוצאת לינא, ירושלים תשל"ג (מהדורות מאוחרות יצאו בהוצאת ש. זק). יצא גם בעיבוד לעברית קלה ובתרגום לאנגלית שיצא אף הוא למספר מהדורות. – בספר זה, מעמ' 21 ואילך, קטעי אוטוביוגרפיה מכתב ידו
- שמחה רז, צדיק יסוד עולם, הוצאת יריד הספרים, 1996. ספר המשך ל"איש צדיק היה".
- יחיאל שטרנברג, דרך אבות – אורחות חיים לאור דמותו ומורשתו של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל ומשפחתו, ירושלים תשע"ט
- גאולה כהן, ר' אריה לוין – אבי האסירים, בית מורשת אורי צבי גרינברג, ירושלים, תשע"ג, 2012
ספרות ילדים ונוער:
- עדי דוד, אריה ברחובות ירושלים, ירושלים: הוצאת בית המלמדים – ספר קומיקס.
- צירה קרלנשטיין, ר’ אריה: ספורי מופת על רבי אריה לוין, ירוחם : אורה, שלוחת מכון אור הספר, תשמ"ח.
תיעוד דוקומנטרי
יונתן מבקר בביתו של רבי אריה לוין
אסירי המחתרות נזכרים בביקוריו של ר' אריה
Reb aryeh in English
רבי אריה לוין – סרטון לזכרו
תכנית דוקומנטרית ברדיו על ר' אריה לוין (אודיו)
