ביוגרפיה
רבי אריה לוין נולד באורלא שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לבנימין ביינוש שעבד לפרנסתו כיערן ולעטיל. הוא למד בסלוצק, בסלונים, בבריסק ובפינסק. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין. הוא פנה ללמוד בישיבה בהלוסק שם למד אצל רבי ברוך דב ליבוביץ, לאחר כשנה התקבל לוולוז'ין, שם למד תורה מהרב רפאל שפירא. עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה (1905), תקופה קצרה התגורר ביפו, אחר כך עלה לירושלים, שם למד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והראי"ה קוק.
סמוך להגעתו לירושלים (ח' בתמוז ה'תרס"ה) נשא את צפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, ובנו של הרב חיים יעקב שפירא (נפטרה בתשי"ב). הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק. כמו רבים מבני היישוב, עברו שנות מלחמת העולם הראשונה על בני הזוג ברעב. שתיים מבנותיהם נפטרו בשל התנאים הקשים.
החל משנת ה'תרע"ז (1917) היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. לאחר עלותו של רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם" לארץ ישראל היה לתלמידו.
היה ידוע כבעל חסד. נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. במנהג זה החל עוד כאשר שהו בבתי הסוהר בעיקר אסירים יהודים פליליים, המשיך בו כאשר בבתי הסוהר נאסרו לוחמי מחתרות, והמשיך בו אף לאחר קום המדינה. בעת ביקור אסירי המחתרות הבריח הרב לוין בבגדיו פתקי דרישת שלום בין האסירים לבני משפחותיהם. סמוך לפטירתו עוטר הרב לוין בעיטור לוחמי המדינה על פועלו בתקופת המחתרות.
ביקר בקביעות בכל בתי החולים בירושלים, כמו כן היה מקפיד לבקר את המאושפזים בבתי החולים למצורעים שבשכונת טלביה ובבית לחם כדי לעודד את יושביהם המבודדים.
לאחר מלחמת העצמאות כאשר הוחזרו לישראל גופותיהם של אנשי שיירת הל"ה, שנה וחצי לאחר שנפלו בקרב, לא הצליחו אנשי הרבנות הצבאית לזהות בוודאות 12 גופות. בהתייעצות עם הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים הוטל על הרב לוין לערוך את גורל הגר"א כדי לזהות את הגופות – גורל הנעשה על ידי תנ"ך מיוחד, ומיוחס אל הגאון רבי אליהו מוילנא, התוצאה המרתקת התקבלה על ידי המשפחות השכולות צה"ל ומשרד הביטחון.
מידותיו הטובות ומעשי החסד הרבים שעשה היו למושא לסיפורים רבים על פועלו (הסופר שמחה רז שהיה ממקורביו קיבץ רבים מהם לשני כרכים), ובזכותם היה נערץ על חלקים נרחבים בציבור.
עם קום מדינת ישראל הקים בחצר ביתו את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי זצ"ל, נכדו של הרב נתן צבי פינקל הידוע בכינויו "הסבא מסלבודקה".
הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו).
על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים".
הרב לוין התגורר במשך שנים רבות, ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות בירושלים. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו, ובחצר הבית שוכנת עד היום ישיבתו – 'ישיבת בית אריה' המהווה פנינה תורנית ותיירותית כאחד, בסמטאותיה הצרות של העיר ירושלים.
בשנת תשס"ה (2005) הוקם 'מרכז מורשת הרב אריה לוין' להנצחת מורשתו ומפעליו הגדולים. המרכז משתף פעולה עם משרד החינוך, רשויות מקומיות וארגונים יהודים ברחבי העולם.