הצדיק הירושלמי
הרב אריה לוין

רבי אריה לוין נולד באורלא שליד ביאליסטוק, והגיע לירושלים בח' בתמוז ה'תרס"ה, היה נשוי לצפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה. החל משנת ה'תרע"ז (1917) היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים.

היה ידוע כבעל חסד. נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. סמוך לפטירתו עוטר הרב לוין בעיטור לוחמי המדינה על פועלו בתקופת המחתרות.

ביקר בקביעות בכל בתי החולים בירושלים, כמו כן היה מקפיד לבקר את המאושפזים בבתי החולים למצורעים שבשכונת טלביה ובבית לחם כדי לעודד את יושביהם המבודדים.

מידותיו הטובות ומעשי החסד הרבים שעשה היו למושא לסיפורים רבים על פועלו ובזכותם היה נערץ על חלקים נרחבים בציבור.

עם קום מדינת ישראל הקים בחצר ביתו את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי זצ"ל, נכדו של הרב נתן צבי פינקל הידוע בכינויו "הסבא מסלבודקה".

הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט.